חרדה, הינה מונח מקצועי המתאר תופעה שכולנו חווים ברמות שונות. כל אחד מאיתנו, היה נתון בסיטואציה בה חש חרד ברמה מסויימת. מבחינה גופנית, הדופק עלה, הלמות הלב הואצו, לעיתים חש הזעה או סחרחורות או בחילה. המחשבות החלו לנוע בראשו על המצב המאיים שהוא עומד מולו, יתכן והרגיש שאין מצב שיוכל לעמוד במשימה מסויימת, ייתכן וחש זאת כאשר היה בחברת אנשים או כאשר היה עליו לעמוד באתגר, שבתפיסתו היה גדול ממדותיו. ברמה הרגשית, חש עצמו חסר אונים ואולי אף חסר ערך, מוגבל ונטול כוחות התמודדות.
החרדה יכולה להופיע במינונים סבירים ואפילו אדפטיביים, כמרמזת על סכנה לשלמות הגופנית או הרגשית של האדם. לעיתים מזמנת החרדה התמודדות וגדילה, הרי אין תחושת סיפוק כמו התמודדות עם אתגר שחשבת שלא תוכל לעמוד בו. אך לעיתים, החרדה משתלטת על תחומים רבים בחיים , וגורמת לחוסר יכולת לתפקד, להצטמצמות והמנעות ומקשה על האדם בחייו. בנקודה מסויימת זו, ראוי לשאול את עצמך, האם ניתן לטפל בחרדה? ומהן הדרכים הטובות ביותר לטפל בחרדה.
הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי C.B.T (Cognitive Behavioral Therapy), הינו טיפול ממוקד וקצר טווח, מתמקד בסימפטומים של החרדה, ובניגוד לטיפול פסיכולוגי דינאמי, המטפל הינו פעיל ומנחה את המטופל. פעמים רבות על המטופל לעבוד גם בין הטיפולים בהתאם להנחיות שמקבל. טיפול זה, נמצא במחקרים רבים כטיפול הנכון והמומלץ ביותר להקלה על סמפטומים של חרדה.
המשמעות של טיפול זה הינו התמקדות בהתנהגות של האדם המופעל ע"י החרדה, קרי, התנהגות הנמנעת מלבצע משימות מסויימות, או באופן נרחב יותר, מלהמצא במקומות או במצבים העלולים להעלות את החרדה, וסיוע הדרגתי לחזור למסלול חיים ללא ההמנעויות המקשות על חייו. מסלול נוסף בו מתמקד הטיפול ב C.B.T הינו המסלול הקוגנטיבי, קרי, המחשבות המובילות את האדם לפתח ולהעצים את החרדה.
ראשית, חשוב להבין, כי מנגנון החרדה הינו מנגנון הישרדותי קדום. האדם המצוי בחרדה חש איום על שלמותו הפיזית או הרגשית, ואז המסר העובר מהמוח הינו: תלחם.. תברח.. תקפא… אלו התגובות הבסיסיות המצופות מכל אורגניזם באשר הוא כאשר סכנה מאיימת על חייו. אנו רואים את המנגנון המופעל בעת חרדה כמו "אזעקת שווא" המופעלת שלא במקומה. הווה אומר: המצב מפחיד, אך אינו מסוכן. הבנה זו, הינה לכשלעצמה, מקלה על האדם החרד, בכך שאומרת שאין סכנה אמיתית, אלה קיים פחד שאיתו צריך להתמודד.
בטיפול C.B.T, נזהה תחילה את המצבים שהינם טריגרים להפעיל את אזעקת שווא זאת. פעמים רבות, האדם אינו מודע לכך שקיימים מצבים מסויימים אשר מעלים את החרדה והוא חווה את החרדה כמציפה כל הזמן, וגרוע מזה, שאין לה כל הגיון או סיבה להגעתה. ברור אם ככה, מדוע יישאף האדם להמנע ממצבים מסויימים או יצטמצם בחייו, כי הרי לא יידע מהיכן תבוא הרעה. הקלה משמעותית נצפית, כאשר עולה ההבנה כי החרדה קשורה למצבים מסויימים בחיים, ותחושת חוסר השליטה, פוחתת.
לאחר שזיהינו עם האדם, ע"י תצפית על חייו, את הטריגרים לחרדה, נלמד את המנגנון המפעיל את החרדה, הקשור לכך שארוע (מעורר חרדה), מוביל למחשבה (אני לא אצליח לעמוד בכך..), המובילה לתגובה (אמנע מהארוע המעורר חרדה), ונסייע לאדם לטפל בחלק השני של המשוואה: ראשית, נלמד את האדם ע"י טכניקות גופניות וקוגנטיביות להרגע ולהפחית את עצמת החרדה. שנית, נלמד ביחד עם האדם את סכמות המחשבה שלו, את המשפטים האוטומטיים שהוא אומר לעצמו כאשר עולה תחושת החרדה, וננסה לאמץ ביחד איתו דפוסי מחשבה שייהיו אדפטיביים יותר לחייו. שלישית, נסייע לאדם להבין כי החרדה אינה מאיימת על שלמותו הרגשית או הגופנית (כלומר, הוא אינו הולך למות או להשתגע), והיא מדומה לגל, אשר אם יסכים לחכות זמן מה, הגל ייחלש, וכך גם החרדה. לבסוף, ע"י תכנית הדרגתית שנבנה ביחד ען האדם, נאתגר מצבים אשר בעבר נמנע מהם, ונראה כי התמודדות במציאות אל מול מצבים אלו מהווה ריפוי וחיזוק פנימי ליכולת ולכוחות.
העקרון החשוב ביותר הקשור לחרדה הינו בכך, שהחרדה הינה מנגנון של שליטה פקטיבית על המציאות. האדם אומר לעצמו כי אם ימנע ממצבים מעוררי חרדה, הוא לא ייאלץ לחוש את התחושות האיומות הנגרות לו בגינה ובכך מצמצם את חייו, את כוחותיו ואת עצמו. הריפוי מתרחש למיטב נסיוני, כאשר האדם מבין כי השליטה האמיתית שלו הינה לא על ביטול האפשרות לכך שתתעורר החרדה, אלה דווקא על היכולת שלו להתמודד עימה, כאשר היא עולה. אז, ברוב המקרים גם משיג האדם את תחושת הגדילה והצמיחה הקשורה ביכולת ההתמודדות שלו, וביכולת שלו להתמודד עם הדרקונים האישיים שלו, לעמוד מולם, ולנצח.
בשנים האחרונות ישנם חידושים והתפתחויות יצירתיות בטיפול בחרדה בתוך הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי (C.B.T) Cognitive Behavioral Therapy, מה שמכונה הגל השלישי בטיפול CBT.
בהקשר זה, "הגל הראשון" מתייחס להתניה הקלאסית ולהתניה אופרנטית המבוססים על גישות התנהגותיות בשנות החמישים של המאה הקודמת. "הגל השני" המטפלים מתמקדים בנוסף על עיבוד מידע ובאופן מדויק יותר תהליכים קוגנטיביים, כמו גם עקרונות של למידה התנהגותית.
טיפולים "בגל השלישי", חולק קשר עם הגישות המוקדמות יותר אך מרחיב בכיוונים אחרים תלוי בסוג.
המונח טיפול ב "גל שלישי" מתייחס לספקטרום רחב הכולל ACT טיפול דיאלקטי התנהגותי DBT, סכמה תרפיה, וטיפול קוגנטיבי מבוסס מיינדפולנס.
דוגמה לגישה בגל השלישי היא ה- ACT (Acceptance and Commitment Therapy), קבלה ומחויבות לערכים. הגישה הופעלה במיוחד לטיפול בהפרעת חרדה. עם שורשים בטיפול התנהגותי וחוויתי הטיפול באקט כולל מיינדפולנס, קבלה ושחרור קוגניטיבי, אשר מובילים להפחתה של ההימנעות מחוסר נוחות פנימי, הגברה של הגמישות הפסיכולוגית ומעל הכל עידוד שינוי התנהגותי אשר עקבי עם הערכים של האדם. מחקרים מדעים מצאו כי האקט יעיל בהפרעות חרדה כולל הפרעה אובססיבית קומפולסיבית, הפרעת חרדה חברתית, הפרעת פאניקה התקפי חרדה, חרדה חברתית, והפרעה פוסט טראומטית. בנוסף לכך, הטיפול באקט נמצא יעיל לטיפול בהפרעת חרדה כללית.
בתוך ההקשר של טיפול בחרדה, השאלה כיצד טיפול סי בי טי מסורתי וטיפול באקט עובדים והאם הם יעילים מאותם סיבות. המודל הקוגניטיבי לטיפול בחרדה מוביל להפחתה במחשבות ואמנות הקשורות בחרדה ולהפחתה בסימפטומים.
הגישה של אקט בטיפול לחרדה גורסת כי המחשבות המקושרות לחרדה הם הסיבה להפרעה. לפיכך המטרה היא להפחית את החיבור בין המחשבות לתגובה החרדתית, על ידי הרפייה וקבלה ושחרור עד שהמחשבות לא מובילות להתנהגות. הקבלה בגישה מכוונת להתקרב במקום להימנע מהמחשבות, רגשות ותחושות גופניות. הקשורות לחרדה.
בשני הגישות סי בי טי ואקט ישנו התבססות על גישה התנהגותית, יש להם אותה מטרה של הפחתת ההימנעות ההתנהגותית. אקט מתמקד בעיסוק בהתנהגויות התואמות לערכים אשר נמנעים בשל ההצטמצמות בחיים אשר נבע מניסיונות לשלוט בסימפטומים, בעוד שבסי בי טי, המיקוד הוא להיחשף להתנהגויות מהם נמנעים בשל הקשר שלהם לפחד וחרדה .
אולם בפרקטיקה התוצאה של שתי הגישות היא הפחתה בהימנעות התנהגותית אשר מובילה לשינוי בשתי הגישות.
